יומן

פעם אהבתי את הים. גם היום אני אוהבת את הים, אבל היום הים עושה לי עצוב.
אני לא אוהבת שדברים נעימים מקבלים כתמים של זכרונות. אבל ככל שהחיים מתמשכים, זה עתיד להתרחש יותר ויותר. אני מנסה לשמור כמה דברים נקיים מההתרחשויות כדי שישאר לי משהו לחזור אליו בלי טעמים של עצב, אבל זה לא אפשרי. אי אפשר להוציא דברים מסויימים מתוך החיים ולשמור אותם בצמר גפן. הכל יישרט ויתמלא כתמים וידהה. כל דבר יתרחב ויישזר בסיפורים אחרים שיספרו את ההיסטוריה שלנו. זה מוסיף לדבר עומק ויופי ספרותי שכזה. עכשיו הים הוא לא רק ים, לא רק רוח או ציפורים ומים בלי סוף. עכשיו הוא גם הבדידות והאנשים שהייתי איתם בים והשיחות שקרו שם וכל רגעי הזכרונות. וככה כל דבר בחיים. אני יכולה לנסות להלחם בזה, אבל אין טעם, זה לא יעזור. אני יכולה להביט ביופי האחר שנולד מתוך זה, והוא קיים, אבל משהו הולך לאיבוד לתמיד. וזה עצוב לי.