לפני 15 שנים. 30 בדצמבר 2008 בשעה 20:18
איך איש כל כך גדול וסמכותי וכוחני יכול להתמוסס אל תוך רכות נלהבת של ילד מכל כך מעט גילויים של חום וקבלה וסבלנות.
נדמה לי שקשה לגברים לחיות בעולם של גברים. החיספוס והקשיחות סוגרות משהו מהם לתוך קופסה קטנה בפנים. טון הדיבור נוקשה וגס, המילים מרוחקות והדיבור קצר. העמידה זקופה, הראש מביט מעט מלמעלה. הדרישות כמו ממפקד. אבל בעיניים רואים את החיפוש הזה לקבלה פשוטה וסבלנות, ממישהו שיכול להכיל ולא פוחד ממראית העין.
ואז הוא פשוט מתמוסס.
איך מתוך הר גדול וקשה יכול לצאת פתאום משהו עדין כמו גוזל.