לפני 15 שנים. 5 בפברואר 2009 בשעה 15:47
אני רואה את העדינות והרוך שחושלו לקשיחות בלתי חדירה.
זה מה שחלק מהאנשים עושים בתגובה לחיים.
אני רואה.
אני לומדת לא לגלות את כל מה שאני רואה.
אני לומדת להציע עזרה פעם אחת ולהשאיר את ההצעה פתוחה.
ולהמשיך הלאה.
מי שירצה דבר, יושיט את היד ויקח אותו.
קשה לי ללכת הלאה לפעמים, עם מה שאני רואה. אבל אני לומדת להחזיק את הקושי ולתת לו לעבור.
אני כבר לא מרגישה צורך להוכיח שאני ראויה לאמון. שיש בי הרבה חום לעטוף כשצריך. שאני מבינה. שיש בתוכי טוב. מי שרואה יבחר את דרכו.
וזה לא רק כי אני עייפה. זה בגלל שאני רואה.
אדם בונה את עצמו להיות מי שהוא. בוחר את בחירותיו. וזה הוא האדם. המפלצות שבהן הוא בוחר להלחם. השדות שאותם הוא בוחר לעבד. הנעליים שהוא בוחר ללכת בהן, הדרכים שאליהן הוא מפנה את הגב.
אני עייפה מאוד.
