יומן

מישהו כאן שאל אותי מי הפילוסוף שמעניין אותי.
ואז חשבתי.
לא מעניין אותי אינטיליגנציה, חכמה, חריפות, אנליטיות, כושר אבחנה - סתם ככה - לשם הדבר עצמו. לשם החקירה עצמה. זה מעניין אותי רק כשיש כוח מניע רגשי שדוחף את זה. מניע רגשי שחופף למניעים הרגשיים שלי להבין. צורך להבין כדי לפרק את הפלונטרים.
ויכולים להיות מניעים אחרים שדוחפים את זה.
אבל אליהם אני לא נמשכת. מרובם אפילו סולדת.
אני אוהבת את השילוב בין כנות ויושר פנימי חסר פשרות לבין רצון להיטיב.
הרצון להיטיב הוא המניע, הדרך היא חיפוש אחרי הגורמים לסבל, נסיון לפרק אותם.
בלי המטרה הזאת, זה בעיני שעשוע, צעצוע, אימון טכני.
לא מעניין.