יומן

אבא שלח לי מייל. הרבה אהבה וגעגועים הוא כתב. קשה לו עם הניתוק הוא כתב. אולי במייל יהיה לי קל יותר לשתף הוא כתב. בלי סימני פיסוק, מעט מילים, ואני התחלתי לבכות מגילוי הלב המבקש. פשוט מבקש לשמוע ממני.
הלוואי שהייתי יכולה לבכות לידו. הלוואי שהוא היה יודע לראות אותי בוכה. כי אותו אני באמת אוהבת. ואני מאמינה לאהבה שלו. יש דברים שאי אפשר לזייף. וזה לא העיניים הבהירות שלו שגורמות לזה להרגיש אמיתי. אבל אני לא יכולה לספר לו באמת. ואני לא יכולה לספר שלא את האמת. לכן אני שותקת. עד כדי שהוא קם ושם את המשקפיים והתיישב מול המחשב להקליד לי לאט את הדאגה שלו.
אנא ממך, אני לא אלאה אותך הרבה הוא כתב. תמיד פוחד להביע, תמיד פוחד שהוא מפריע. חבל שהוא פוחד להתקיים, להית ממשי. אבא שלי.