לפני 15 שנים. 21 במאי 2009 בשעה 20:23
מוזר. יצאתי עכשיו מהבית לעשרים דקות, אחרי שלא יצאתי ממנו מאתמול בערב בכלל והרגשתי כמו זכוכית מגדלת של רגשות. פשוט התפוצצות של המון רסיסי חוויות, כל אחת זוהרת לגמרי ולפני שהיא מספיקה להעלם מופיעה אחת אחרת. יש לי ימים כאלו. ביום אחר אלו יכלו להיות 20 דקות משמימות, ריקות. אבל לא היום. היום הכל רווי כל כך. כמו בחלומות. והיה גם מספיק קצר כדי שלא יתחיל להיות יותר מדי.
המוח מווסת כל כך חזק את היכולת לחוות את המציאות, על פי היכולת להכיל אותן. זה מדהים לפעמים.