יומן

לילה חדש נגמר. מקצוע חדש מתחיל. כבר צברתי לעצמי שני מקצועות שיכולים לשמש אותי בכל מקום בעולם שבו ארצה להיות. ועכשיו אני מתחילה במקצוע שלישי. נראה איך זה יתגלגל ולכמה זמן. זה מקצוע כזה שלא דורש לעבוד מחוץ לבית אלא לעיתים נדירות. יש בי משהו שזקוק להרגיש בלתי תלויה ככל האפשר. אני מכינה לעצמי סוגים שונים של רשתות הגנה כלכליות. אבל בכל זאת מסתבר שיש לי חכמת רחוב. כי כולם בנויים על אבני היסוד - לחם ושעשועים. איכות הבטחון העצמי שלי בתחום המעשי, ממש מעוררת את הקנאה של התחום הרגשי. כמעט כל עיסוק שמעניין אותי, נראה לי אפשרי עבורי. יש לי חששות, אבל לא ברמה כזאת שיזיקו לעשייה. ואני גם לא מחפשת להצליח בזה בצורה מיוחדת. מספיק לי לדעת שאני יכולה לעשות עבודה טובה ושנעים לי לעשות אותה.

הפסיכולוגית אומרת שאני זקוקה כל כך ליציבות כלכלית עצמאית בגלל שזה הדבר האחד שממנו הצלחתי להפיק תחושת בטחון. זה נכון. אנשים עבורי, עד עכשיו לפחות, מרגישים כמו קרקע מאוד לא יציבה. הרבה פחות יציבה מתהפוכותיו של השוק החופשי. כשהכלכלה מסתבכת, זה קורה לכולם. כשמקצצים בשכר או צריכים לפטר, זה לא בגללי. זה לא אישי. יכול להיות קצת לחוץ לפעמים, אבל כל עוד אני מוציאה עבודה טובה, כלום לא מתפרק.

ואני צריכה את זה. אני צריכה לדעת שיש לי איפה לגור בלי להיות תלויה באנשים קרובים. אני לא רוצה להיות עם אנשים כי אני נזקקת למשהו מהם. אני רוצה להיות איתם בגלל מי שהם. אני רוצה להשאיר את זה נקי, אבל לא רק בגלל זה. זה לא רק מהסיבה הנאצלת הזאת. אני גם פוחדת מהשתלטות של אדם קרוב על החיים שלי. מאיזו חלחול מוגזם אל תוך העולם הפנימי שלי. יש לי קושי לשים לב לגבולות של הרצון והיכולת שלי מול אנשים. יש לי קושי להציג באופן נינוח וללא רגשות אשמה את הגבולות שנכונים לי. זה מכניס אותי למתחים שאני לא ממש מצליחה להתמודד איתם. ההתמודדות שלי עם זה היא גרועה מאד. ולרוב כשאני מצליחה לשים לב לזה, זה כבר קצת באיחור. דבר שמקשה עוד יותר את ההתמודדות.

ובגלל הפחד הגדול הזה מהשתלטות, יש לי רגישות יתר לכל דבר שנוגע, ולו במעט, באיזור הזה. כמו מין אלרגיה נפשית. אני מאמינה שאני אצליח לפתח סבילות גבוהה יותר לדברים מהסוג הזה. ככל שאני שמה לב יותר לגבולות המתפספסים שלי, ככה אני לומדת יותר איפה הם נמצאים ולאט לאט אני מקווה שגם הרגישות המוגזמת תפחת.
וזה תלוי גם באנשים שעומדים מולי. לא כולם יכולים ללמוד ולכבד את הגבולות של האחר. יש כאלה שהדחף לשייך לעצמם את האחר (באופנים מסויימים, אולי מסיבות שונות), הוא חזק מדי. חזק מהם. שולט בהם בלי שישימו לב. את אלו במיוחד אני צריכה ללמוד לזהות, כי איתם אני צריכה להיות ערנית במיוחד.
ויש גם את אלו שכן לומדים ומכבדים. ואיתם אני יכולה להתנסות לאט לאט,
ונדמה לי שזה קורה.
אבל באמת - לאט לאט.