יומן

הראש שלו מונח על הירך שלי. הוא גבר. הוא גדול. הראש שלו רחב וגדול משלי. הוא כמו שור או גורילה עם חינוך טוב. הוא עדין וזהיר ומכונס בעצמו, אבל יש לו איזו נוכחות כל כך זכרית ומוצקה.
הוא מכיר את החיים ואת איך שהם יכולים לשבת עליך עד שהגב מתכופף, בזמן שהם מציעים לך ליטוף חמאתי של עונג על הלשון, כי למה לא, אם אפשר.
יש לו עיניים שנראות, שראו. לפעמים בוערות בצפיפות מהודקת ולפעמים מפוזרות, כמו מלאות במים. וכשהוא עוצם את העיניים ומלטף אותי, הוא נראה כמו תינוק שלגמרי ישן, אבל הוא ער. ער לגמרי.
השיער שלו כל כך רך, שאי אפשר להפסיק להעביר בו את האצבעות והנפש שלו נותרה גמישה למרות שהיא כבר משומשת.
אבל זה רק לפעמים שאני יכולה לראות את כל זה.