יומן

יש משהו במרחב שלנו, שמאפשר לי להיות אישה. אישה כפי שאני, כפי שנעים לי להיות.
כי להיות אישה זאת לא אפשרות אחת. לכל אחת יש את האופן המיוחד שבו היא אישה. עבור כל אחת, להיות האישה שהיא, זה משהו אחר. ובמרחב שמכיל את שנינו יש מקום עבור האישה שבי, לצאת במלאות מגובשת. אני נהנית להיות אישה לידו. לרוב, כשאני בסביבתו, התחושה שאני לא-מספיק-אישה, נעדרת. ולא מדובר רק על הסביבה הפיזית. זה משהו שמלווה אותי גם הלאה אל תוך החיים הפרטיים שלי. לידו אני מרגישה שאני אישה, ממש כפי שאני.
אני חוזרת שוב ושוב על המילה אישה. במחשבות ובמילים, ונהנית מתחושת הנינוחות שבה אני מייחסת את המילה הזאת לעצמי. נהנית מהיעדר תחושת הזיוף המתלווה לרוב אל מעשה שיוך המילה הזאת לעצמי. נהנית מהטבעיות שבה המילה הזאת מתארת אותי. מרגישה נכונה עבורי.
אני לא מרגישה שאני "בהשוואה ל...". אין משהו פנימי שמציק ומנקר בתוכי.
אני מרגישה שאיזו תמצית מדוייקת התממשה מתוכי. וזה כל מה שצריך, כנראה, בשביל להרגיש שלמה ומסופקת.