אני לא יודעת לחבר קומפוזיציות. זה לא רק בציור ולא רק בכתיבה, זה גם בחיים. אני יודעת להניח דבר אחד ליד דבר אחר וביניהם אין אינטראקציה. כנראה שזה חלק מראית העולם שלי שלא יודעת להחזיק מורכבות או שאולי זה סוג של מוגבלות מסויימת. בכל אופן, זה יוצר איזושהי תחושה מאוד מסויימת. סוג של חתימה. תמיד אני נלחמת בה. אולי אני צריכה להפסיק לנסות להיות אחרת גם. אולי לא צריך לדעת לעשות הכל. לא, לא צריך לדעת לעשות הכל.
רציתי לכתוב שהוא הביא לי תחתונים שחורות עטופות בנייר דק וחצי שקוף. מתחת לחצאית החלפתי תחתונים והראיתי לו. חמש דקות אחר כך הוא מילא את הפה שלי. שתי דקות אחר כך התיישבתי עליו, הזזתי את התחתונים הצידה והכנסתי אותו לתוכי. וזה ניטרל את החשיבה שלי לערפל סמיך.
רציתי לכתוב שאני אוהבת לצייר ושאין דבר יותר נפלא בעיני מצבעים ואיך שהם מתחברים ויוצרים אינסוף תחושות.
רציתי לכתוב שהפסקתי ללכת לפסיכולוגית ושזה לא טוב כל כך, אבל אין לי כסף לזה עכשיו.
מה עוד רציתי לכתוב וכבר עבר לי.
רציתי לכתוב שאין דרמות. יש נעימות מעורבת בחששות. והכל בסדר.
לפני 15 שנים. 4 ביולי 2009 בשעה 13:01
