יומן

כשהיא זזה, אפשר לראות מבחוץ את התנועות שלה. היא מותחת רגל וצורת הבטן שלי משתנה. זה מרגיש ממש כמו שזה. שיש יצור חי קטן שגר בתוך הבטן שלי.
למרות שהיא ממש בתוכי, קשה לי להרגיש שאני נוגעת בה. אפילו שהגוף שלי עוטף אותה בצורה הכי עוטפת שאפשר, ואולי דווקא בגלל זה, קשה לקלוט שהיא ממש נמצאת שם. נדמה כאילו משהו קורה בתוכי, אבל ההבדלה ביני ובינה לא נתפסת.

אני שמחה שהריון זה דבר שנמשך הרבה זמן. אני צריכה את הזמן הזה בשביל להתרגל ולהתכונן, ולא מהסיבות הפיזיות.
אני מרגישה שכבר עכשיו אני הופכת רכה יותר. אבל זה בטח לא רק בגלל שהיא מתקרבת אל החיים שלי, אלא גם בגללו. יש בו משהו שמרכך אותי לתוך חיוך.

לפעמים אני מרגישה שעשיתי את הדבר האנוכי והאכזרי ביותר. להביא חיים חדשים אל העולם. אני יודעת שאני אצטרך לחיות עם המעשה הזה עד סוף החיים. אי אפשר יהיה לבטל את זה.
אם היא תאהב את החיים ותרצה בהם, אני ארגיש הקלה גדולה כל כך.
אבל אי אפשר לדעת. למדתי לראות כבר שכמעט לכל האנשים יש רגשות מעורבים ביחס לחיים, רק שלא כל אחד מדבר או מרשה לעצמו להכיר את הדחפים של החידלון. אני לא בטוחה שיש לי את הזכות לקבוע בשבילה שהיא תחייה. אבל גם את הזכות לקבוע בשבילה אם היא לא תחייה, אין לי.
זה מפחיד, האחריות הזאת, כשאני באמת חושבת על זה לעומק בלי התחמקויות.

אנשים מתייחסים לזה כאילו אין על מה לחשוב כאן בכלל, וזה מוזר.
אולי זאת העוצמה של הדחפים הגופניים והרגשיים הבסיסיים שמנטרלת את ההכרה מהסוג הזה.

אין לי דת ללמד אותה, או סיפורים על עולם מאוזן וצודק. אני לא אוכל להגן עליה מפני העולם. אני אנסה לתת לה דברים של יופי ואהבה ויכולה רק לקוות שבשקלול הדברים, יהיה לה טוב.

זה סיפור בכלל לא פשוט, ללדת חיים חדשים אל העולם. לי תהייה שמחה בה, בזה אין לי ספק, השאלה האיומה היא, אם גם לה תהייה שמחה.

קשה לי לחשוב לעומק עכשיו, בתוך ההריון. אני מרגישה שיכולת הריכוז וההעמקה שלי פחתה מאוד בזמן הזה. אני רוצה מאוד לחזור לטיפול, אבל אין כסף לזה עכשיו, ואני פוחדת שהשיקול שלי לא נכון.

כבר עכשיו תחושת האחריות והאשמה בעקבותיה, מתחזקות.
אי אפשר שלא לטעות. אי אפשר שלא להיות גם גורם מזיק בחיים שלה. לאן שאני לא אפנה, בחרתי בדרך שכבר לא כוללת רק אותי. זה מרגיש לפעמים כאילו לקחתי לעצמי זכות שאינה שלי בכלל.
סוג של "החטא הראשון".
אולי לא סקס צריך היה להיחשב כחטא הראשון, אלא דווקא הלידה שהוא יוצר.
זאת יהירות ענקית, להחליט דבר כזה.