שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

יומן

לפני 10 שנים. 2 ביולי 2014 בשעה 9:18

אני זקוקה לקבוצת תמיכה לשמאלנים. שם אוכל לספר כמה אני חוששת לומר את דעתי ליד בני משפחה וכמובן שלא מעיזה בכלל לומר אותה סתם ככה ליד אנשים ברחוב, נניח המדגם המקרי של אנשים שמחכים לידי בתחנת האוטובוס.

לא יודעת למה, אבל כשקראתי את הכינוי "מונגולואיד מושפרץ", שניתן לשמאלני כלשהו באיזה טוקבק ברשת, משהו בי נשבר והתחלתי לבכות. כל כך הרבה אנשם ישמחו לדקור אותי ולהכות אותי בגלל שאני מאמינה בשוויון זכויות מלא ובלתי מתפשר ללא הבדל דת גזע ומין. קראתי גם איחולים לכך שבתי תחלה בסרטן. והרחובות מלאים באנשים כאלה. בגברים ונשים שמאחלים לילדיהם של אחרים לחלות בסרטן. איך בן אדם מסוגל להוציא מילים כאלה מהלב שלו?

דב חנין הוציא פוסט https://www.facebook.com/dovhanin/posts/799296703437630 ובו שיר שכל כולו הומאניות. התגובות לפוסט? כל כך מחליאות שאין לי מילים.

התייאשתי היום מאוד מבני אדם. כל כך בקלות הם מיתדרדרים לאלימות ואכזריות חסרות רסן. רק צריך לגרד שכבה דקיקה של איפוק, והדחפים האלימים מתפרצים כמו צונאמי.

ורק כאן, באנונימיות, אני מעיזה לכתוב את הדברים האלה. אני באמת באמת מפחדת לומר אותם תחת שמי המלא.

 

סוליסט - אני מוכן להצטרף לקבוצת התמיכה לשמאלנים
גם אני מודאג (עד מאוד) מהקיצוניות שהחברה הישראלית מגיעה אליה, מסתימת הפיות, והתקפה בלתי פוסקת על הדמוקרטיה.
איפה הימים בהם היו מצטטים את המשפט הנפלא : "אני מתנגד לדעתך, אבל אלחם עד טיפת דמי האחרונה על מנת שתוכל להשמיע אותם" , משפט שלדעתי מייצג בצורה נפלאה את אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה.
והיום ? היום מציעים לעלות על המוקד את מי שלא רץ אחוז אמוק יחד עם ההמון המשולהב (והטיפש)
אז איך אומרים במרחב הזה ? ביג לייק !
לפני 10 שנים
התבגרות מאוחרת - תודה.
המונים זה דבר מכוער מאוד. לפעמים נראה שאין שום קשר בין העדר לבין האינדיווידואלים שמרכיבים אותו. כאילו ההמון הוא אורגניזם מכוער במיוחד עם אופי ומזג משלו.
שמאלנים וותיקים מספרים לי שזה היה ככה מאז ומעולם. במהלך ואחרי כל מבצע/מלחמה.
לפני 10 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י