הרבה זמן לא כתבתי כאן משהו בתחום המוזיקה. דברים אחרים עסקו את מחשבותיי אבל הנה מחזרים עטרה ליושנה.
הפעם אני רוצה לדבר קצת על להקה צבאית מיתולוגית. לא אני לא מדבר על להקת הנח"ל האגדית. אלה על להקה אחרת שמשום מה נשאר מאחור. כמובן שזו להקת חייל הים. הלהקה הייתה בין הלהקות הצבאיות הראשונית שהוקמה כבר ב48. הלהקה הייתה גם בין הלהקות הצבאיות הראשונות שהתפרקו, כן כבר ב49. רק אחרי יותר מעשור, ב62 הוקמה מחדש הלהקה החדשה ישנה לא ממש תפסה תאוצה עד 67 כאשר דני ליטאי הצטרף אליה ( דמות הבמאי מהסרט "הלהקה" מבוסס עליו) ואיתו הגיע גם המלחין יאיר רוזנבלאום שניהם הקפיצו את הלהקה השמימה. 68 הוא יצא בתוכנית חדשה עם כמה חיילים מוכשרים. הזמר המוביל טוראי שלומה ארצי, זוג הדובונים דובלה גליקמן ודובי גל, הדיווה הסקסית הטר"שית ריקי גל.
אחד השירים מהתוכנית הזו היה "שלאגר" רציני שכולנו מכירים עד היום
שיר נוסף שאני באופן אישי אוהב במיוחד גם יצא מהתוכנית הזו, בו התחילו לשים לב קצת למי שיהפוך לסולן הראשי של הלהקה, שלמה ארצי. ומי שלא מזהה הבחור שיושב על התותח עם מדים לבנים זה דובלה הצעיר.
&feature=related
במהלך התוכנית רוזנבלאום היה מעורב בתאונת דרכים ונשלח להתאושש בקיבוץ שפיים. שם הלחין כמה שירים ללהקה בינם את השיר שיקבע את שלמה ארצי כסולן הלהקה, "כשאהיה גדול "
באותו בית הבראה פגש חברת קיבוץ צעירה בשם, רחל שפירא. שפירא הראתה לרוזבלאום שיר שהיא כתבה על חבר קיבוץ שנפל בששת הימים. השיר שהפך את רחל שפירא לאחת המשוררות המוערכת והסולו שניתן לזמרת הצעירה רבקה זוהר. שהיה מפגש מושלם בין הקול הנקי של זוהר למילים החזקות של שפירא. השיר הוא כמובן "מה אברך"
בנימה נוגה זו אחבר את שובי לבלוג עם הסיבה שלא הייתי כאן.
מה אברך ?
