ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולם המופלא של הטלויזיה

לפני 11 שנים. 11 בדצמבר 2012 בשעה 8:19

שהלכת חיפשתי אותך בכל פינה

שהילכת בין הטיפות של אור וצל 

הבטתי בך בצילום של מראה הפוכה

הסתכלתי שהחושך בלע אותך כמו מלכה אצילה  

 

הייתי צריך לדעת

הייתי צריך לגעת

הייתי צריך להיות שם בשבילך 

הייתי צריך לשמוע 

הייתי צריך להיות שם לצדך

                                   

שנשקתי על לחייך האדומה

שצחקת מכל בדיחה בצחוק כה נורא

שברחת מכל מגע של חיבה

שדיממה על הרציפה הלבנה 

 

הייתי צריך לדעת

הייתי צריך לגעת

הייתי צריך להיות שם בשבילך

הייתי צריך לשמוע

הייתי צריך להיות שם לצדך

 

ועכשיו בתוך מראה הפוכה היא כלואה

וכל המפתחות שבבקבוקים לא מצליחים

הם לא מצליחים לשבור את המראה

הם לא מצליחים להראות את הדרך חזרה

 

ועכשיו כמו בפעם האחרונה

יכול להגיד לך רק שלום לאהובה

לנשק את לחייך האדומה

לחבק רק את גופתך הרכה

 

הייתי צריך לדעת

הייתי צריך לגעת

הייתי צריך להיות שם בשבילך

הייתי צריך לשמוע

הייתי צריך להיות שם לצדך

 

והייתי צריך להגיד בפעם האחרונה, שלום לך אהובה

 

Brave girl - ככה זה...
תמיד נזכרים אחרי.

:(
לפני 11 שנים
אדית - זה לא שנזכרים אחרי.
אחרי יש את הגעגוע והריקנות שמעלים את התהיות והמצפון שלא מניחים לעולם.. רק מי שחווה אבדן של מישהו קרוב ואהוב יוכל להבין תחשות אלו שאיני מאחלת לאף אדם.
לפני 11 שנים
TV_Eye​(שולט) - לא בטוח, לא תמיד אפילו אני יכול להבין
לפני 11 שנים
בלוסום​(לא בעסק) - אין לי כל כך הרבה מה לומר, חוץ משאם היתי יכולה לשנות את פני הדברים מהצד שלי - היתי עושה זאת...
יהי זכרה ברוך.. גם אני מתגעגעת אליה... ):
לפני 11 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י