לפני 16 שנים. 15 באוגוסט 2008 בשעה 18:16
ימים רבים שטפו את גופי עד אשר טוהרתי בברכת השכחה, אך ישנם פצעים שהזמן אינו מרגיע, והם לוהטים על עורי כביום בו נחתמו עליו - במידה ויעקבו את המילים הנכונות. מעולם לא ידעתי לעקוב עובדות וכללים, אני בוחרת את הנראה, או שזה בוחר עצמו עבורי, עוקב את המציאות המרוטה והעקבית אשר סוללת עצמה למעני. לרגע ראיתי בך את זה אשר יקרע אותי מתוכה, ויציב אותי על השביל המובחר. יצייר עבורי מציאות שאינה עתידה להתפרק ולהרמס. עצם המחשבה על כך ממיס אותי לגמרי, מותיר אותי אוחזת בשארית התקווה. מעולם לא הרגשתי בטוחה.