אני באמת חושבת שאדם עשוי להיות מעט מוטרף על מנת לאפשר זמינות של רגעים מהסוג הזה. שוב ושוב אני מעודדת את עצמי להתגרות בגורל, ולהעמיד את עצמי בסכנה. דבר אחד ידוע לי בוודאות, לא הייתי עושה זאת במידה והרגשתי בטוחה מלכתחילה. אני יוצאת מאיזון כאשר אני מרגישה שלא נותר לי דבר להפסיד. אני בהחלט מרגישה כך בהווה, זוהי האמת לאמיתה. אינני מסופקת מהמצב הקיים ועם זאת אינני מסוגלת לחשוב על שינוי שעשוי לעודד אותי, במידה מסוימת אני מפיקה תועלת רבה מהבדידות, אינני יודעת האם אני מסוגלת לוותר עליה.
אנשים אמרו עלי דברים רבים במהלך חיי, אני שואלת את עצמי עד כמה זה יהיה נבון לאפשר להם לגיטימציה. אוסף של עדויות חסרות בסיס שמוכיחות בעיקר זרות וצרות עין. אולי אינני מציגה זאת בהתנהגותי, אך באמת הייתי רוצה לאפשר לאדם את הנגישות אלי עצמי, אך מעולם לא הרגשתי בטוחה. תפיסת המציאות שלי שונה משלכם, עקב התגובה הישירה שלי אל התחושה ולא אל הביטוי. אני בוחרת לבסס את התגובה שלי בעקבות האופן בו הדבר גרם לי להרגיש, ולא על פי האופן בו הוצג כלפי חוץ. לכן טבעה של מערכת יחסים מפורש בעבורי בצורה שונה מכפי שנראה על פני השטח.
אני באמת מאמינה שישנו קושי ביצירת קשר זוגי עימי. על אף ההכרה שלי בי, וההערכה הרבה שאני חולקת אלי עצמי, אני סובלת מתופעות הלוואי של הזמן, וזה טבע עצמו בהתנהגותי. אני חייבת ללמוד להתמודד עם עצמי לפני שאניח למישהו אחר לעשות זאת.
לפני 15 שנים. 20 ביוני 2009 בשעה 12:17
