מרותה מרה מתוקה

הצטברות של תחושות מתעתעות בי
מבלבלות בין תאי המוח החושבים ואלא שכבר עצרו מלכת
עושים בי אי סדרים.
השפלה חונקת ואין קול
אין ביכולתי לצעוק עצור, די לרגע, תחשוב.
הכל נבלע בתוכי, נודם.
אין אונות מטלטלת, אי שפיות זמנית
עשן מיתמר מתוך ראשי, עדות לבערה הקיימת בתוכו
רק טבילה הגונה בתוך האסלה והורדת המים מצננים באופן קל, מקלים על תחושת הצריבה והצמאון.
קחי אותי נמוך אמרתי לה
מאמין שידה אוחזת בידי, מלווה אותי מטה, מגוננת, שומרת את צעדי
ובמדרגות האפס כבר לא יכולתי לזעוק חמס
לא יכולתי לעצור את ההדרדרות
לא יכולתי להגיד דבר, כי מי ישמע אותי במרחק כל כך תהומי
מי יבלום את המפולת אל המינוס הנשאף מטה, אם לא אני שקטונתי להפעיל שמץ התנגדות
רק לוחש, עוד דחיפה אחת קטנה,
עוד.
עד לרגע בו הרפתה את ידה והפנתה את גבה במעלה המדרגות.