מרותה מרה מתוקה

במקום הכי נמוך בתל אביב
כך אני מרגיש עכשיו, הדחיפה הגיעה אך ממקור לא צפוי בעיתוי בו לא הייתי מוכן.
דחיפה חזקה ומגלגלת.
באמת שאף אחד לא יכל לשמוע את הזעקה הפנימית.
הדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו בעולם זה לגמור, להיות הכי מסושן שאפשר, יחזק בי את הבטחון מתוך הפחד.
לעוף לחלל או לשקוע למצולות בעיני זה נראה בדיוק אותו דבר.
רק לא להימצא על הקרקע המוצקה שרועדת תחת רגלי ובלאו הכי גורמת לאי יציבותן.
השקט שבי מאיים להתפוצץ ולהתפרץ אך אני נבלם ומעביר עוד יום, עוד יום, עוד יום.

אני יודע שלאף אחד אין את הכח או את הסבלנות לקרא שירים בבלוג.
לא אין חייבים בכלל, אבל התיאור כל כך מדוייק בכל משפט, שלא יכולתי לתאר אותם טוב מזה.

במקום הכי נמוך בתל אביב
אסור לך להפנות את הגב
השקט מאיים להתלקח
מישהו יפסיד עצמו בקרב.

במקום הכי נמוך בתל אביב
הלב מונח חשוף על השולחן
אני שותה את המרירות שמסביב
אני שותה וכל החדר נעלם.

במקום הכי נמוך בתל אביב
משהו עוזב בי את הגוף
לא יודע אם רציתי להיות כאן
אם שקעתי או התחלתי לעוף.

במקום הכי נמוך בתל אביב
אני נשאר כאילו אין ברירה
לרדת ולרדת הלאה הלאה
נמוך יותר מפני האדמה.

במקום הכי נמוך בתל אביב
האור לא מתקרב לשום פינה
אני הולך לאיבוד בתוך הפחד
הולך ומאבד אותך.

ביצוע: אסתר שמיר
מילים ולחן: אסתר שמיר