|
|
|
אור נוגה מאפיל על החשכה,ירח עטור כוכבים מנצנצים,
עשן תכלכל וסמיך מתנשא מלהבות האש הלוהטות באדום,
ריח בשר חרוך נישא בנחריי,מאין זה מגיח התפלאתי,
הסתכלתי סביבי,ואין סימן ורמז,אך הריח היה חזק
וממש מתחת לאפי,לעזאזל סיננתי,לא יתכן,לא יתכן.
שוב?
הלב שלי נשרף,
אני חוזר למחלקה...
פניה מרבד מושלג בלובן
שערה גולש כשחור הליל
עינייה בורוקת בירוק שדות
שפתיה כדובדבנים השניים
דיבורה משכר כיין
צחוקה מתגלגל כנחשול סוער
לשונה כאש ומים
וליבה גועש ומרגש
ומהיכן כל הליריות הזו?
ממני?
לא ולא...
...
נכון.
אחרי חמש שעות שיחה
התנתקנו בקושי רב
ואז חשבתי לעצמי
היי בחור
אפשר לאהוב אותה
היתכן?
כן.
אז אני לא יכול להתאפק
אני חייב לכתוב לך ומיד...
מקסימה
לי את תהיי לאהובה
ורק לך ,יפה
אביא פרח ומגע
נא
לא לשכוח
להדק את החגורה,
מ מ ר י א י ם !!!
לפני, זה הכי גדול.
אינטגרציה
תפקיד העיניים...
המבט הראשון במראה שלה,באלפית שניה אתה כבר יודע,
אם זה זה,ליד זה. או רחוק מזה.
תפקיד האוזניים...
לשמוע את קולה והאיטונציה האישית ולהקשיב לאישיות
תפקיד האף...
להריח ולהסניף לקבוע את מרחק הגוף
תפקיד הפה...
במידה וצלחו השלבים הקודמים...
לתת ללשון לידיים לאצבעות
ללכת במקומך...
מקובל לחשוב ששדיים זקורים הם הנכון והיפה,אך לא כך הוא הדבר.
יש להקדים ולציין שלכל זוג שדיים יש אישיות משלהם,ויופים ניכר בפיטמותיהם.
יש רבים שחושבים שהשדיים הנופלים יותר נכונים ,כי,אפשר לסובבם שלוש מאות שישים מעלות,לשאת אותם אל על
להנחית על הבטן,ממש כמו אווירון,אך עיקר העניין מתבטא דווקא כשהראש נשכב על הבטן,או אז הפיטמה מביטה הישר לעין ולא לשמים,לא נותר הרבה רק למשוך טיפה אליך,וזה יגיע,יש כאלו שווים שיכולים אף להגיע עד הגב,כשאתה עסוק מאחור...
אני גבר,מייצג חצי עולם של המין האנושי
מנסה לפצח את הקוד הלא ברור, מדוע קשה לנו להתחייב,
אני יודע שאת הסוד אני נושא עימי,והאמת אני מחפש את מיקומו,
ועדיין,אני בספק.
האם זה מנטלי? דרך הראש,דרך ההיגיון,
או,האם זה פיזי,דרך התאווה,התשוקה.
בעצם,אולי זה בכלל לא אנושי להיות זוג ולהתחייב,
אולי רק אינטרסים הדדיים שומרים על איחוד,
אולי זו מהפכה שנכפתה מתבנית האשה, והפכה לנורמה.
אולי לא פגשתי את זו שמנפצת תאוריות...
אך בטוח שאחד כמוני לא ינוח ולא ישתוק
עד לקבלת תשובה מלאה והוגנת.
אני צולל לחפש בגוף ובנשמה,
המטמון קבור אי שם...בגבר
עוד צעד,קדימה
עוד פסיעה
פסיקה
החדרה
עוד צעד,אחורה
עוד נסיגה
סגירה
חיבוק
שקט...
חג אהבה הזה נועד למתי מספר,
לגבי הרוב,
זה מהווה זריית מלח על פצע פתוח,
ביננו,זה יותר מהווה תזכורת עצובה,
מעין לעג לרש,
ידוע ש
כשאוהבים, כל יום זה חג,
מועד,
נופל
וקם
אלייך מושא שלי אני עורג
סך שמן על עור הפרגול
מבריק את האזיקים
בודק את חוסן השלשלאות
אומד את אורך הקולר
מגפיים שהעלו אבק
יתנערו מדמותך
אני בעקבותייך
מתהפנט
ריח מצווארך
נוגס
יונק
מדם נפשך
לקירבי
שנאמר,בלוד איז ניט קיין וואסר, או, דם הדה מוש מיי,או,blood is thicker than water
יש בי צורך אדיר לגרור נשים משערותיהן על ריצפת אבן מלאה זיזים,
להעמיד אותן בגינה בצינת הערב,ולשטוף אותן בצינור השקיה,
לבעוט באחוריהן,לסטור על פניהן,ולהאשימן בכך שלא הצלחתי להתאהב בהן.
כי אני יודע שכל כך השתדלתי,רציתי,כמהתי,אך הן לא העירו את הרגש מריבצו.
עם כל מאמציהן,זה נכשל. זהו,הלב קפא.
beware of beginnings או,יעדער אנפאנג איז שווער,או ,זקנבוט יא באשה.
