ככה וככה

אורו הקלוש של הירח, שולח נוגה בהיר מבעד לחלון הרחב. רשרוש מונוטוני של ענף שמכה על גג הרעפים אינו חדל מקיומו, וככל שהרוח התחזקה, מאיץ הוא את נקישותיו.
חתול בעשב מורח זנב, קריאת תרנגול מעידה על שעת בוקר מוקדמת.
שכבתי במיטה מוקפת בדידות, וחשתי בריקנות שעוטפת את כולי מכף רגל עד ראש.
רחשי הטבע מבחוץ, וצל הענף לא העידו דבר וחצי דבר על הגעתך. האורלוגין הי... Read Moreשן תיקתק בכבדות, ודימתיו לפעימות לבו של הצריף בו נכחתי.
נשימותיי עלו וירדו בכבדות, ופעימות ליבי הואצו כאשר שמעתי קול צעדים מעברו השני של השביל.
צל אדם, או שמא של חייה גדולה חלף כבמהירות האור מבעד לחלון הרחב והטיל את מוראו עליי.
התכווצתי כולי, ואספתי את ברכיי הכי קרוב לחזי. רעדתי מפחד..האם בכל זאת הגעת.
האם עמדת בהבטחתך?
קולם של הצעדים התחזק וכמוהם גם פעימות ליבי.
הפנתי מבט לשולחן העגול שעליו הייתה פרושה מפה לבנה, ולהבות זוג הנרות ריצדו ורקדו מעין ריקוד פרטי משלהן. הארוחה הייתה מוכנה, מכוסה במפית תחרה לבנה. קרה כקרח.
דימעה חמה גלשה מעייני, וקפאה כנציב מלח במחצית דרכה על לחיי הקפואות.
הדבר היחידי שחשתי שלו חיים משלו, היה ליבי שלי...
.