מחייך לעצמי ולפעמים עוד יותר :)

לממה נלי היה בר קטן וחביב בפאתי העיר.
כל ערב פקדו את הבר אותם לקוחות קבועים.
ממה נלי חייכה ושירתה נאמנה את קהל לקוחותיה המבוגר.
הלקוחות של ממה נלי היו מאוד מרוצים מהמחירים, מהכמות ובכלל מהשירות.

יום בהיר אחד העיריה שינתה את תוואי הכביש כך שעבר מול הבר של ממה נלי.
ממה נלי חיככה את כפות ידיה האחת בשניה וגם בשיערה העבירה את כף ידה.
מתחה את הסינר ויישרה את שמלתה, חככה בדעתה ולפתע עלה בראשה רעיון !

חשבה ועשתה. מהיום זה לא "הבר של ממה נלי". מהיום המקום שלי הוא" ממה נלי מגה קלאב בר"
הכינה שלט, העבירה מטאטא והכפילה את המחירים כראוי למגה קלאב בר.
ממה נלי פתחה לראווה את שערי המגה קלאב בר החדש שלה והאספסוף הכל זורם פנימה.

קולות ההתפעלות מהמראה המצודד של המקום וציקצוקי לשון מטעמם של האוכל והמשקאות נשמעו מכל עבר,
מבטי השתאות מהריהוט הנפלא ומהדקורציה המרשימה ניבטו מפניהם של האורחים הקבועים והחדשים כאחד.
שמו של המגה קלאב בר החדש יצא למרחוק וקהל רב החל פוקד את המקום החדש.

ממה נלי, ישבה בכניסה כשלפניה קופסת הפח הישנה שלה, שבעבר שיקשקו בה כמה מטבעות והיום מלאה היא בשטרות אדומים ונוצצים. עם כל שטר שהתווסף לקופת הפח, החיוך שהיה נסוך על פניה הלך ונמוג ואילו עינייה הפכו מזוגגות ממראה השטרות.
חשבה ממה נלי לעצמה, תודה על הכביש החדש, תודה לקהל לקוחותי הוותיק והמטומטם ותודה רבה לקהל החדש שנהר למקום כעדר עיזים סורינאמיות בעונת הייחום.
עכשיו אני צריכה סלקטור....ועדיף עובד מכס......

המשך יבוא....