מחייך לעצמי ולפעמים עוד יותר :)

ההמון לבוש השחורים החל מקיף אותו.
הנהימות והמילמולים הפכו בין לצעקה גדולה.
צעד ועוד צעד והינה הם סוגרים עליו.
עיניהם הרושפות מאיימות לקרוע אותו לגזרים.
צועדים כיחידה אחת. כאילו קיבלו פקודה מלמעלה.

הרי הבן בליעל, בן תשפוכת השטן הרהיב עוז ושילח את חיצו אל היכל הקודש.
מי הלז כי יעמוד זקוף כנגד הכוהנים ומשרתיהם?
הרי דינו אחד הוא.

והוא?
הוא מביט בהם בעיניים פעורות, אישוניו מתרחבים למראה ההמון הזועם.
נושך הוא את שפתיו. כמעט עד זוב דם. שרירי פניו רועדים ממאמץ.
הוא לא יכול עוד !!!

בשניה אחת. עיניו הפכו לסדק צר, וצחוק רועם שהיה חנוק בתוך תוכו פרץ החוצה.
מביט עליהם דרך ערפל דמעות הצחוק המציפות את עיניו.
מביט מלמעלה על צבא הליליפוטים שקם להכניעו.
חושב לרגע, כורע על ברכיו, שולח את ידיו קדימה ונשכב על גחונו.
עכשיו אנחנו שווים. אומר הוא בלחש.....התקרבו, בואו לנסות להכניע אותי.