אני ואני

עייפות של בוקר, הבוקר הראשון של הסתיו, יוצא מהמיטה וחוזר לקחת את השמיכה לסלון, עוד קצת כרבול חתולים ודי, קם עושה את כל הדברים שצריך והנה אני מוכן אבל לא באמת, עדיין לא, ואני עושה כמה מהדברים שלא צריך אבל אני רוצה

ציפה, מרי ג׳יין קורצת ולא בא לי לסרב לה והבוקר מתרכך, נשטף בעמימות חמימה זכרונות של ימים קלילים יותר וגם ימים כבדים, כמה ימים כמה ימים, אותה המוסיקה של פעם חוזרת והכל מתעצם, עכשיו אני מוכן ואני יוצא לדרך, מחשבות מונחות על המדף במרחק נגיעה יכולות להתגבש כשרק ארצה אבל אני לא, בינתיים אני רק מסתכל תודה. יש כמה גשמיות, כמה חלומיות וכמה מסקרנות, על השחורות המבט שלי פוסח כי באמת שלא צריך

הרכבת מגיעה לתחנה, עד הפ׳ הבאה.