לא סביר אבל וואטאבס. אז מה עכשיו, רק צריך לקרוא בגאון - חזרתי לכלוב, אחה״צ של שיטוטים בין דומים ודומות גאים ומבויישות וכמובן גם ההיפך, שיבזה מזור מהול במרירות של אכזבות העבר אבל כשהציפיות מועטות האכזבה גם.
אני תוהה איך אתם חיים עם זה. אתם הפטישסטים, כמוני. הציצומנים מוגנים בלכתם ברחוב, מפשיטים את העוברות והשבות בעיניהם, ואילו אני אינני מפשיט כי מה שאני אוהב נמצא מול עיניי, כמות שהוא, בעטיפות החן האינסופי, הבגדים, האיפור וכמובן הנעליים,הכל במקומו מונח בדיוק מושלם בעוד אני מביט אובד עצות, הלום שיכרון באור ההדר שנגלה מול עיניי. מצמוץ. איפה הייתי, אה כן אני זוכר.
הדואליות. אני גבר. אני אשה. יותר גבר אבל לא רק. אני רוצה אותך, אני רוצה להיות כמוך. אני הכל ולא כלום, עוד פעם, ויש עוד. נשאלות שאלות, אבל אין לי תשובות, והשאלות גוועות אט אט כמו עציץ שמקבל מים אבל אין לו מספיק אור.
