לא מזמן,ראיתי באתר של עיניני בריאות:9 סיבות לישון בעירום,ביניהן שזה ממריץ המטבוליזם,עוזר לגוף להפיק יותר חום,משפר זרימת הדם...וגם חיי זוגיות...גם בהלכה זה מוזכר:מי שרוצה לישון בכסותו צריך לבקש רשות מאישתו.
אני בינתיים בלי בת זוג ובכל זאות רציתי לנסות...ובאמת גיליתי דברים עצומים,כן...אולי זה אני ככה,אבל...
בהתחלה,זה היה קשה כי על כל תנועה נכנס אוויר קר ואתה מרגיש..עד שאתה לומד להתכרבל כמו שצריך...ופה התחלתי לגלות...דפקא בגלל שאני לבד ואין לי את הגוף שלה להתחמם(מקווה שבעז"ה' אמצא בקרוב,בעדיפות משהיא מ"הכלוב")התחלתי לחבק את עצמי,תוך כדי שהמצעים הקרים נוגעים בכל מני מקומות של גופי הערום,התקפלתי תחת השמיכות,בירכי בין זרועותי(זה לא היה מהלילה הראשון אלא אחרי כמה לילות)ו...נשקתי את בירכי,זרועותי נשיקות עדינות,כל מקום שהפה והשפתיים מגיעות...התחלתי להרגיש את הגוף שלי כמישהוא או כמישהיא
אחר כך נזכרתי בשיעור בבית הכנסת,פרשת לך לך שהרב הסביר שעד אברהם אבינו ,עבודת האל היתה התנדבותית,מי שרצה היה מקריב קורבן,מן החי,מן הצומח...אבל עם אברהם מתחיל ציווי(היו כבר ציווים:פרו ורבו,לא לאכל מפרי עץ הדעת,לך לך...)החל על חפץ,על אבר שלו!לחתוך את העורלה ולגלות את הכתר,לעשות ממנו חפץ של קדושה,שאפשר להישבע עליו...כשאברהם משביע אליעזר עבדו,אומר לו :שים ידך תחת ירכי,אין עדיין חפץ של קדושה אחר...
ואז,התחלתי לדבר אליו,לאבר שלי,כנציג של כל הגוף...מילים של אהבה,של ידידות...נזכרתי שרבי נחמן ממליץ ומחדש שלדבר עם השם כמו עם חבר קרוב הוא עבודת השם מעולה...ואז הבנתי שלא רק עם השם טוב לדבר אלא גם עם הגוף,דרך הנציג שלו וקראתי לו :ח פ צ י ב ו (כרמז על "חפציבה")
אבל צריך לזכור שאסור לברך או לדבר עם השם כשערומים,ולא מספיק שמיכה,כי אסור שהלב יראה את הערוה.אם אתה רוצה לדבר עם השם,תוריד את השמיכה עד המותניים,שהיא תכסה רק מלמטה,שהלב לא יראה (וגם כיפה אם אפשר)
אבל בשביל לדבר עם חפציבו,אתה יכול להיות כולו ערום תחת השמיכה,וזה נורא כייף!