סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מפגש מרגש(באפלה)

אני חוזרת הבית עצובה, נכנסת למיטה .
נכנסת לשינה עמוקה ,נרדמת…
מוצאת עצמי באיזה מסדרון ארוך וחשוך

פתאום מישהו נוגע לי קלות בכתף.
אני פוקחת את עיני,רואה דמות גברית,אבל ילד.
ילד לבוש במדים בלויים ויחף.
אני לא מצליחה לזהות!
מנסה לגעת בו,מנסה לדבר..ופתאום הוא צועק זה אני !
זה אני גלעד.
אני עומדת המומה ולא מבינה,רועדת מבוהלת .
מנסה שוב ושוב לדבר,אך שום קול לא יוצא לי.....
ואז גלעד מתרחק ממני ,וצועק לי שוב :"זה אני גלעד שליט"....
לפני 15 שנים. 13 באפריל 2009 בשעה 21:26

הוא לא תמיד מצליח להבין אותי, אני חושבת. ... איך הוא מצליח להיות כל כך נורמאלי למרות שהוא לא. זה הורג אותי. אני פשוט כל כך אבודה

ואני רואה שהוא מנסה למשוך אותי עליו בכוח ואז אני עוצרת את עצמי.
...
אני טורפת את החיים, וטורפת את האנשים שלידי. גם טורפת וגם מטריפה.

ורק הוא יכול לדחוק אותי לפינה.

בחרתי להתמודד,לא לוותר.
החלטתי שאני הולכת על זה ועד הסוף,לא משנה כמה שזה קשה לי.

הרבה אומץ ויש לי .

electro-z - אם החלטת אז בצעי באופן הנחוש ביותר
לפני 15 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י