סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מפגש מרגש(באפלה)

אני חוזרת הבית עצובה, נכנסת למיטה .
נכנסת לשינה עמוקה ,נרדמת…
מוצאת עצמי באיזה מסדרון ארוך וחשוך

פתאום מישהו נוגע לי קלות בכתף.
אני פוקחת את עיני,רואה דמות גברית,אבל ילד.
ילד לבוש במדים בלויים ויחף.
אני לא מצליחה לזהות!
מנסה לגעת בו,מנסה לדבר..ופתאום הוא צועק זה אני !
זה אני גלעד.
אני עומדת המומה ולא מבינה,רועדת מבוהלת .
מנסה שוב ושוב לדבר,אך שום קול לא יוצא לי.....
ואז גלעד מתרחק ממני ,וצועק לי שוב :"זה אני גלעד שליט"....
לפני 14 שנים. 6 בינואר 2010 בשעה 10:43

אני כל כך עייפה מלהיות כאן
מדוכאת מכל הפחדים שלי
הכאב הזה פשוט אמיתי מידי

אך אחרי הכל כנראה שאהיה
מוכרחה ליפול..

כאן,בחשיכה,אני מכירה את עצמי.
לא אוכל להשתחרר עד שאתה תבוא...

יקירי,שחרר אותי.
כי אין דבר נורא יותר מלהיות לבד.


איני יכולה להחזיק מעמד לבדי
אני תוהה-מה לא בסדר איתי?

איני רוצה להיות כלואה
אני רוצה להישאר מחוברת..
בוא למיטה
אל תתן לי לישון לבד




bael{בורדו בי} - תני לו בעיטה למניאק הזה שמחזיק אותך ככה.
אם את צריכה אני אטפל בו אישית :)
זבל של בן אדם...ככה זה המרוקאים.
אבל ממה שאני יודע הוא רוצה לא פחות ממך....אז להחלטתך אם להעלים אותו או לא.
}{
לפני 14 שנים
bael{בורדו בי} - תני לו בעיטה למניאק הזה שמחזיק אותך ככה.
אם את צריכה אני אטפל בו אישית :)
זבל של בן אדם...ככה זה המרוקאים.
אבל ממה שאני יודע הוא רוצה לא פחות ממך....אז להחלטתך אם להעלים אותו או לא.
}{
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י