לפני 12 שנים. 26 בינואר 2012 בשעה 20:32
|
|
|
אתפ לפעמים מרגישים לכודים בחיים שלכם?
בהתחייבויות לויזה, לשכר דירה, לעבודה, למשפחה
לא בא לי ללכת לעבודה מחר בבוקר
לא כי אני שונאת את העבודה שלי - אני לא
לא כי אני לא מרוויחה מה שמגיע לי - אני כן
לא בגלל שום סיבה - מעבר לאיזה רצון לחופש.
בא לי לפעמים שהכול יעלם
להיות חופשיה שוב
כמו שהייתי צעירה וטיילתי בעולם.
לא שהכול היה ורדים ושושנים
אני זוכרת את עצמי הולכת בשכונה היהודית בלונדון ומחפשת בית כנסת להתפלל שאולי הוא יעזור לי למצוא עבודה כי עוד יומיים והייתי מוצאת את עצמי ברחוב..
אגב יודעים מה הדיאטה הכי טובה? אני כן
אין כסף - אין לחם.
תנסו את זה.. עובד כמו קסם..
לא שזה עוזר לי כרגע.. אני לא מרוצה מהמשקל שלי ולא מצליחה לרדת.
כשהפסקתי לעשן לפני שנה אמרתי לעצמי שזה בסדר שאני עולה קצת
רק שלא שמתי את הגבולות כשהייתי צריכה
אמרתי שנתקן את זה אחר כך
זה דבר שפאקינג קשה לתקן!!
לפעמים אני כן בורחת
משחקי מחשב, מאלו שלא נגמרים
עכשיו אני במשחק חדש, אבל באיזון
בעבר הייתי משחקת יותר מידיי.
יש משהו מאוד נעים בהתמכרות למשחק מחשב,
להיות הגיבורה בעולם שאת שולטת בו ברוב הבחינות,
שאת יכולה לעשות בו כמה טעויות שתרצי ואין לזה משמעות כי תמיד אפשר פשוט - להתחיל עוד דמות..
גם בחיים אני לפעמים מתחילה את הדמות מחדש
רק בשנה וחצי האחרונה הפסקתי לעשן, החלפתי קריירה, אפילו החלפתי בנק (היי.. להחליף בנק זה מסובך! )
הבעיה בעולם האמיתי שלזמן יש משמעות
ולדמות יש זכרונות, וחלומות, ותכונות שהן לא לגמרי בשליטתה.
אני לא חושבת שאני אהיה באמת מאושרת עד שתהיה לי אהבה שוב
זה מפחיד אותי כי אני לא יודעת אם זה יקרה.
ונא לא לכתוב לי "אל תדאגי זה יבוא" אלא אם כן יש לכם תאריך, שעה והבטחה ב3 העתקים!
הלוואי ולא הייתי רוצה את זה
הלוואי ולא הייתי רוצה כלום כמו כול החבר'ה של האשרמים שמספיק להם לגור באיזו חושה עם מי שאוהב אותם הלילה..
לא לחשוב על ילדים, בית משלי, פנסיה, קריירה וכול הנוגעים בדבר.
אבל אני לא כזאת
חבל.
מהפך
ולא
והכול השתנה
ולא
זו אחת התשובות שלא באמת קיימות
האם אנשים יכולים להשתנות
אני טוענת שלא
הם יכולים להתנהג אחרת
הם יכולים להבין יותר, לגעת יותר, לדעת יותר
אבל משהו בבסיס יהיה שם
המשהו הזה הוא בדרך כלל משהו מאוד בסיסי
משהו שמכתיב את האינטראקציה שלהם עם העולם
ולכול אחד יש את הדברים הטובים שלו שלעולם לא יהרסו לא משנה כמה נמוך יהיה
והדברים הרעים שלו שתמיד מתישהוא יצוצו לא משנה אם הוא במצב הכי טוב בעולם.
וכמו בחלק גדול מהפוסטים שלי זה תמיד יגיע למצב של קבלה
לקבל את עצמכם
דבר הכי קשה בעולם אולי
זה לסלוח לעצמכם על מה שהרסתם
כן, אתם תבצעו את אותם הטעויות שוב
אבל אולי הפעם הטעויות האלו לא יהיו קסיוס בלי בשביל הצד השני
או ששלהם לא יהיו בשבילכם.
ותזכרו
אף אחד לא מיוחד
לא בטוב ולא ברע
כך שבדיוק כמוהם
גם אתם - תמצאו אהבה.
יומן הנעל האדומה הוא מבחינתי סרט חובה לכול מי שאוהב בדס"מ
בדרכו הפשוטה הגובלת במה שאנשים יכולים לאכול על המסך
הוא נותן כנות, אירוטיות, טירוף
אני יושבת מולו פעם בכמה שנים
ותוך 10 דקות אני כולי רטובה
מעבר לקאסט היפהפה, התחושה, הפראיות, ההרס העצמי
ההתחלפות הנפשית, החוסר שליטה פשוט איזון מדהים.
זה מוזר כשסרט כזה מגיע, נטול עומק מיוחד אבל מצליח לגעת שם במשהו
אותו הדבר שגורם לקרוע את הבגדים של אדם אחד ולא אחר
אותה תחושה
אותה כימיה
כשבמאי מצליח לקמט כימיה לסרט, זה גורם לי להחסיר פעימה.
נ.ב
איזה גופות מושלמים יש להם.. חבל"ז..
אתה אוהב למצוץ את הבוהן הגדולה שלי
ולתת בי מבט ממזרי
כאילו שכרגע זכית
הרווחת משהו.
אתה אוהב שגם אני משחקת
נותנת לכפות הרגליים שמות
שפתאום הן מדגדגות אותך באמצע סרט
ואז הן בורחות מאחרי הכרית, מתחבאות.
לפעמים אתה אפילו מצליח לתפוס אותן
ואז אתה מוצץ שוב את הבהונות
אתה ניצחת
הן שלך
לעכשיו.
אתה אוהב לנשק אותן לפני השינה
אתה כול כך מחבב אותן שלפעמים אפילו אני מקנאה.
הן שובבות כפות הרגלים שלי
שובבות הבהונות
לפעמים רוקדות עם האף שלך
לפעמים אפילו צובטות
יש להן מידיי פעם מצב רוח רומנטי
לפעמים אירוטי כמעה
אבל בכול מצב רוח הן אוהבות שאתה מעסה אותן
פשוט כך באהבה.
אנשים צריכים לשים לב לפרטים
במיוחד כשמדובר בהתעסקות עם נשים
נשים תמיד בוחנות
יש בכלל איזה פרדוקס בהתעסקות בין אנשים בין אם זה גברים מול נשים או ילדים מול הורים
כול ילד בשלב כזה או אחר בוכה על זה שההורים שלו לא מקבלים אותו כמו שהוא
מצד שני- יש לך יכולת לקבל אותם כמו שהם או שגם אתה תמיד שופט?
גם אחים קטנים תמיד שופטים אחים גדולים גם כול מיניי ציפיות בלתי אפשריות
משהו מוזר שכזה
אותו כנל לגבי בנות ואחיות כמובן.
ועדיין אנחנו מחשיבים אותם כנכס הגדול והקבוע ביותר שלנו
לפחות בארץ
באירופה, בעיקר במקומות כמו אנגליה, זה כבר כמעט ולא קיים
כול התא המשפחתי האטומי קרוע
אולי לאנשים נמאס
ההבדל בין גברים ונשים הוא תהומי
בגישה שלהם
בראיה
אם את רוצה לדעת את המהות האמיתית של גבר
הסתכלי על מערכות יחסים של זוגות הומואים
הם יכולים
בצורה בריאה לחלוטין נפשית
לשכב עם אנשים ושלא תהיה לזה שום השלכה נפשית או פיזית לאחר 10 דקות
הם יכולים לתחזק יזיזות של פעם בשבוע שבועיים במשך שנים, לא לדבר על כלום לפני או אחרי ולא לפתח רגשות.
יש גם נשים כאלו, אבל הן מעטות
בגלל זה אם תכנסי אפילו לרשת ותחפשי זונה - 10 אתרים יעלו בשניה
אם תחפשי ג'יגולו, אולי תמצאי מעטי מעט וגם בשביל זה תצטרכי לקרוא בין הרמיזות
למה זה?
כי המהות שלהם שונה
אפשר לראות את זה פה נורא קלות
קחי את האחוזים של גבר שישים תמונת פרופיל של הזין או של התחת הפעור שלו לעומת נשים
אלו אומרים - זה מה שאני מראה כרגע, ואלו אומרות - אני לא אראה כלום עד שלא ארגיש שאתה מבין
גם שפחות אגב לרוב לא יחלקו את זה בצורה כול כך בוטה
בגלל זה נשים גורמות לגברים לחכות לפני שנכנסות איתם למיטה
כדי לעזור להם להלחם באופי הטבעי שלהם
כדי להכריח אותם לראות אותן כאנשים קודם כול
לא בגלל שגברים הם מטומטמים
הם פשוט בנויים ככה.
דעי את עצמך
דעי אותו
היי מודעת לעלות ולצורך בחינוך ארוך
והחליטי אם יש לזה זמן ומקום בחיים שלך
אחרת או שתכנעי ותהיי אומללה
או שתפסידי.
סתימה בקנה
עבודה חדשה
חוסר ודאות
יתר שינה
ונשימה.
צריך תמיד למצוא זמן לנשום
בלי נשימה תאבדי את הכול.
בין אם יש או אין מצב רוח
יש אנשים בעולם שצריכים אותך
יש אנשים בעולם שאת צריכה
ולמצוא את האיזון בין הרצון לחובה
עד שהאיזון יהפוך טבעי, נכון,
כמו נשימה