לפני 9 שנים. 13 במרץ 2015 בשעה 18:13
לפעמים, זה מרגיש
כמו פסיעות ברגליים קלילות,
על מרבדים של סגול,
בין רבדים של טבע ססגוני.
כשקרני שמש, בין העצים
פורצות את הצל,
בחסות האמירים הגבוהים.
ומלטפות ברוך, רוך של געגוע מתוק
למקום של בראשית.
הזיכרון של בראשית,
כל כך קסום, כל כך חי
גם לאחר הרבה, הרבה שנים.
