לילימיי

הקולות מן העבר,

נעימים לי.

הם מביאים איתם,

מקצב שונה.

כשאן קלארק לוחשת,

מדקלמת כבעבר...

אנו עטופים בישן נושן,

כשישובים על הספה,

שלושה עשורים קדימה.

כאן ועכשיו.

זה מן ריקוד, איטי איטי.

כזה, הנותן כבוד לעבר

ונותן תקווה לעתיד.

שלושת העשורים של חיים,

שעברנו, כל אחד בנפרד

מן הסתם יתאזנו, יתמזגו

גם הם.