לילימיי

דווקא נחמד, הוניל.

הרי בתוכנו, יש הכל מהכל.

כל תקופה בחיים, כך אני מאמינה

מעלה למעלה, על פני השטח

צורך אחר.

אני רגישה לצרכים שלי.

מחבקת אותם בחום ואהבה.

לפעמים אני חושבת,

על חוויות שחוויתי,

עוד לפני שידעתי בכלל, מה זה

סאדו או מאזו.

דברים שאם אספר כאן,

אפילו האקסטרימים של הכלוב,

יזדעזעו, או יגעלו, או יקנאו.

אז אני לא מספרת.

כי אצלי, רב הנסתר על הגלוי.

תמיד הייתי כזאת, וכנראה שכך אשאר.

חזרתי להיות בקשר, עם חברים מפעם.

חלקם יודעים על הכלוב וחלקם לא...

וזה בסדר.

אני אפילו מחפשת ליינים של מסיבות,

שאוכל לרקוד ולהנות בהן סוף סוף.

היא נחמדה לי, הוניליות הזאת.

אף פעם לא התחילו איתי כמו עכשיו,

כשלקחתי צעד אחורה מפה.

וזה משעשע אותי, מאוד.

אני מלקקת,

את הוניל הנוטף הזה...

ומחייכת.

לגמרי מחוייכת.

* שיהיה שבוע, מעולה *