לילימיי

יש אנשים,

אותם אני קוראת כאן,

כבר מלא שנים.

זה כל כך מוזר לי,

כשהם מוחקים פתאום, את הפרופיל.

יש בי מן דאגה כזאת,

אפילו שההכרות שלי עם אותו אדם,

היא רק דרך המילים...

אבל עדיין, יש בי דאגה

בלב ובבטן, לשלומם.

ואני יודעת היטב, שלפעמים

רק כשמוחקים לגמרי את הפרופיל והבלוג,

אפשר באמת להשתחרר,

מהכלוב הזה, הממכר כל כך.

הסוגר ופותח אותנו, כל כך.

לאורך השנים, כשהוא כתב את עצמו

הרגשתי לא פעם, בעיטה כזאת בבטן.

הוא נגע, אם רצה ואם לאו

בלא מעט נקודות, של מחשבה.

אז אם אתה קורא, רק רציתי שתדע

שיש כאן מישהי, אמנם זרה

אבל דואגת לך.

מישהי שרוצה, שתמיד תזכור...

 http://41.media.tumblr.com/4ca21a579f941de649331c0ca1df739b/tumblr_n9pcxinZh51r2tfp0o1_500.jpg

שאת הירח, אפשר לתפוס

בלא מעט דרכים.

אל תשכח }{!