לפני 8 שנים. 30 בדצמבר 2015 בשעה 21:18
סוף, הוא תמיד התחלה.
עד שהמוות יפריד, כמובן.
סוף, הוא תמיד התחלה
בדיוק כמו שעלייה,
היא תמיד גם ירידה.
זה הכל תלוי בבחירה,
לאן לפנות.
העלייה, קשה יותר.
מאומצת יותר...
אבל השביל בו אנו הולכים
מתמשך ומאתגר,
בכל הכיוונים.
השנים חולפות,
האפור בשיער מתהדק.
הילדים שלנו גדלים,
כאילו אין מחר.
ואני, לא אוננתי
כבר מלא, מלא זמן.
זה קצת החשק, שברח.
זה קצת השיעמום,
מכל אחד.
אני פוסעת בשבילים.
לא פעם, משנה את דרכי
לדרכים מהנות יותר.
מקווה שיהיו מצחיקות יותר.
כי הרי ידוע, שהצחוק
הוא הכי טוב לעור הפנים,
ולנפש, בכלל.
2016, משובחת שתהיה.
ממש כאן, ועכשיו.
