לילימיי

כנראה שאני אדם חברותי,

אבל לא חברתי.

אין לי פייסבוק.

אין לי טוויטר.

אין לי כל מה שסוגר אותי,

במשבצת אחת.

יש לי חופש.

פעם, הכלוב היה

הרשת החברתית שלי.

הכרתי אנשים,

יצאתי לארועים,

היו עיניינים...

ולא עוד.

אם יש משהו שאני לא אוהבת,

זה אנשים הדבוקים לנייד שלהם,

כאילו הם יפסידו משהו,

אם לא יזפזפו כל שנייה.

הפסד המציאות,

הוא ההפסד הגדול מהכל.

העולם שייך לצעירים,

ואני, כבר לא צעירה.

לטוב ולרע.

אני עוד מחכה שמישהו\י,

יעשו מסיבת דינוזאורים המונית...

כי אנחנו עוד כאן, עדיין.

לפעמים בצללים, לפעמים במרכז

מביטים לפעמים בתדהמה,

בדור הבא, שרץ קדימה

ואין לו שום יסודות איתנים.

קיבלתי הודעה בצהרי היום,

מהווצאפ של העבודה...

ושנייה לפני שאני גורמת להם,

לשתוק לעוד שבוע,

אני צוחקת בקול גדול.

https://flipagram.com/f/pIU23thtxC

אני אוהבת יצירתיות,

בייחוד כשהיא מזכירה לי,

את השרירים הכואבים,

אחרי הטוורקינג של אמש.