לילימיי

ישנם פחדים קטנים,

המשאירים אותי, במובן מסויים

קצת תקועה במקום.

הם כל כך קטנים,

שהחיים עוברים, כשהם לצידם.

כאילו לא מפריעים.

התקיעות לא באמת מורגשת,

אבל היא שם, ברקע

כל הזמן.

השיחרור מתחיל בצעד קטן.

באומץ אחד קטן.

אני פורמת את קשר חיתול הבד הלבן,

התלוי על ברז המטבח.

מעבירה את הלאבנה הראשונה שעשיתי לבדי,

מהחיתול אל צלחת עמוקה.

יוצקת שמן זית משובח,

שהגיע היישר מהנגב הנהדר שלנו.

קורעת ומפזרת מעל,

עלי זעתר טריים מהעציץ...

ומניחה על השולחן.

ניגשת אל התנור,

שם, 2 כיכרות לחם שיפון

בדיוק מוכנים.

אני בוצעת את הלחם החם,

מנגבת בסיבוב את הלאבנה,

ואוכלת בתיאבון גדול.

אוחח, יאמי.

שימחת הפרטים הקטנים.

שימחת המעבר, דרך הפחדים.

http://65.media.tumblr.com/83e8a5fa1ce15ae1dcc473bc8978aa25/tumblr_n7bytvGT6V1qc0qo5o1_1280.jpg