לילימיי

בפעם האחרונה,

שישבתי לו על הפנים,

הייתי רזה.

מה זה רזה...

רזונת.

אני זוכרת את המאמץ הפיזי,

שנאלצתי להשקיע,

כדי לחסום לו את הנשימה.

כיום, כשאני

כמה וכמה (הרבה יותר),

קילוגרמים נוספים...

אני מדמיינת אותי שוב,

מתיישבת לו על הפנים.

פשוט דוחפת אותו לאחור,

אל הספה, או המיטה, או הריצפה

ומתיישבת, מתמקמת

עם כל כובד המשקל שלי,

על פניו.

אני אוהבת, את הניעות הקטנות האלו

של הגוף והמיינד, הנחנקים.

שם, מעליו, אשב גבוהה וכבדה

בשיא הנונשלנט...

ואביט בעיניו.

מאמין בי, בוטח בי

ארק כדור עגול של רוק,

שאספתי בפי, במיוחד עבורנו

היישר על המצח שלו.

אביט בעיניו המצטעפות,

עם עונג היריקה...

ורק אז, אתרומם.