לילימיי

בכל מקום,

בכל דרך בה אלך,

אראה, קצת יותר

ממה שכולם רואים.

זוהי מתת אל,

או קללת אל,

אך ככל שעוברות השנים,

אני מקבלת את עצמי, יותר.

אני מרגישה,

לפני שרואה.

אני חשה,

לפני שמספרים לי.

מריחה את הזיכרונות,

נוגעת בתוך התשוקות.

לא זורמת עם הזרם,

איתנה, מתוך שורשיי.

אני פוסעת בשבילים,

לעיתים מוכרים, לעיתים עלומים.

יודעת את עצמי.

מודעת לחולשותיי.

מודעת לחוזקות שלי.

דולפינה, בים פתוח ועוצמתי.