לילימיי

תמיד התקשתי להבין,

את אלו שמתחילים איתי,

הנמצאים בזוגיות ונילית פתוחה.

על פניו, זה נשמע

מאוד מתקדם ונאור.

אבל כשיורדים קצת לעומק המחשבה,

זה מרגיש כל כך בודד.

מה הטעם, להתחנן

להיות לי מאפרה אנושית,

או ללקק את סוליות מגפיי המטונפות,

אם הם רוצים שזה יהיה בדלת אמותיי...

ולא בפומביות שאני רוצה,

במסיבות, למשל.

אני צריכה עבד מסיבות.

הנה, אמרתי את זה.

לא בא לי להיות איתו בבית.

בביתי, אני נמצאת מספיק.

הצרכים שלי, הם שלי

ואם לא תוכל לספק לי אותם,

אין לי מה לעשות איתך.

השימוש שלי בך, הוא לפי צרכיי

ולא לפי צרכיך המתחבאים.

אני, חופשייה אני.

מעכבות, מסודות, מהסתרות.

אם אתה לא שם, בחופש הזה שלי

אין לי שום צורך, להשתמש בך.

הבנת, ילדון?