לפני 7 שנים. 21 בנובמבר 2016 בשעה 22:35
"וואו, לילי
את נראית נ ה ד ר.
משהו השתנה בך, לגמרי לטובה.
אני בטוח שכולם מתחילים איתך פה".
אני מחייכת.
מן חיוך כזה של תודה,
שטומן בחובו תובנה, של מישהי
היודעת בוודאות מה היא שווה.
הוא שוזף עיניו בי,
ואני חושבת לעצמי...
בטח שהשתניתי.
הפסקתי לעשן, עליתי מלא במשקל.
עור הפנים שלי נעשה חלק ובהיר, כמו חמאה.
אני מחייכת המון.
הגוף שלי, נעשה כזה...
שרק רוצים לאחוז בו ולא לעזוב.
אני מקבלת את עצמי החדשה,
וזה הכי חושני שיש.
"תודה על המחמאה",
אני עונה לו בחיוך.
ומי כמוני יודעת ומכירה את עצמי.
רק כשזה יהיה כמכת ברק, אתרצה.
