לילימיי

**

אני אוהבת,

כשהבלאגן מסתדר.

כשכל הפחדים, החששות

מזדקקים ומתיישרים,

לקווים מעוגלים.

יותר נוחים לי, לעיכול.

אני אוהבת,

כשנוח לי.

בחיים של פרא,

יש לעיתים צורך,

להיות קצת בלי קוצים דוקרים.

בלי קצוות שרופים.

כןן, אני אוהבת

כשהבלאגן מתעגל.

בכלל, אני יותר ויותר

אוהבת קווים מעוגלים.

**

השבוע, אימי באה לבקר

במקום עבודתי.

מישהי אצה רצה,

ודחפה אותה קלות.

אימי, אישה מבוגרת

כמעט נפלה.

"תזהרי קצת" אמרתי לה.

והיא, פתחה עליי ג'ורה.

ואני, אדם רגוע

לכל הדעות.

עד שזה מגיע לילדים, או לקשישים.

בטח ובטח כשזו אמא שלי.

פתחתי עליה ג'ורה בחזרה,

פי 1000 משלה.

אבל אני, יש לי סטייל.

הג'ורה שלי רהוטה, הגיונית

וכואבת, מכל הג'ורות

המצויות.

היא קצת לא ידעה איך להגיב,

ואמא שלי ניסתה להרגיע...

אבל אצלי, אני לא רואה ממטר

מול מי שפוגע בהוריי או בילדיי.

אין מצב שלא אגיב,

או אפחד על מקום עבודתי.

אני מחכה לראות אותה,

בפעם הבאה...