לילימיי

אני לא אדם מאמין.

לא בדת, לא בגורו כלשהו.

כבר לא כל כך מאמינה באנשים,

או בחברים של אינטרס.

אבל יש בי אמונה,

שאת, במקום טוב.

מקום טהור, כפי שהיית

בזמן חייך על פני העולם הזה.

ובמקום הזה, אליו הלכת לנו

לפני 8 שנים...

רק טוב נמצא.

רק נשמות טהורות ומיוחדות,

שוכנות בו.

כשאני שוקעת בעצב עמוק,

על כל הדברים שפיספסת, מאז הלכת...

אני מייד חושבת,

על כל הדברים הנפלאים,

שהרווחת בחייך.

כשאני רואה את ילדייך גדלים,

בלי אמא...

אני רואה גם, את האמא שהיית.

נטמעת בהם, צרובה בהם.

את מי שיצרת אותם,

נהדרים כל כך.

אין ספק בכך,

לכל מי שהשארת מאחור.

אם היית בחיים,

היינו חוגגות לך יום הולדת,

ממש היום.

זה היה, מן הסתם

יום הולדת מרחוק...

כי את היית במדבר,

עסוקה בלחנך את הדור הבא,

או עסוקה בלהפריח את השממה,

של ארצנו הקטנה.

אני אוהבת ומתגעגעת אליך,

כפי שלא חוויתי מעולם.

הצלקת העמוקה ביותר בלב שלי,

היא בגללך...

אבל אני סולחת לך.

שם למעלה, בגן של עדן

היו זקוקים לך בדחיפות, ולא יכולת לסרב.

היי שקטה שם, אהובה שלי.

כשיגיע יומי, אמצא אותך...

מבטיחה לך.