לילימיי

זה מדהים, איך לפעמים

אנשים חוזרים לחיינו.

ברגעים לא צפויים.

בתקופות של חיים,

שמתאימות בול, מבלי שידענו.

כמעט 25 שנים מהחיים שלי,

גרתי בתל אביב.

דרום, מרכז, צפון.

מאז שעזבתי, אני בקושי מבקרת בה.

מדי פעם במסיבות, מדי פעם בשווקים.

אתמול, הסתובבתי עם הבת שלי

בתל אביב.

היא מאוהבת בעיר הזאת.

לפני שנתיים בערך, הגרוש שלי

מסר לי דרישת שלום, מחברה טובה

שהייתה לי פעם.

אתמול, היינו באיזור שינקין

ואמרתי לקטנה...

"פעם הייתה לי חברה פה,

  בואי נבדוק אם היא נמצאת".

הגענו לחנות שהייתה שלה,

ואין שם כלום.

מכירים את המצב, בו אתם צריכים

להחליט אם לחזור לאחור, או להמשיך קדימה?

החלטתי להמשיך עוד קצת קדימה.

אחרי כמה ביניינים, מעבר לכביש

ראיתי את שמה, על החנות

מתנוסס בגאון.

החזקתי בידה של הקטנה שלי,

ונכנסנו פנימה.

השימחה וההתרגשות של שתינו,

היו עצומות.

הקירבה, הייתה בדיוק

כמו לפני 10 שנים.

התחלנו מאיפה שהפסקנו,

עם קצת עידכונים הדדיים, בין לבין.

אני מתרגשת מהעובדה,

שהיא חזרה לי לחיים.

חברת אמת.