לילימיי

אבא שלי בבית חולים.

הוא מבוגר וסובל,

ולא מוצאים מה יש לו.

הוא סובל, ואין דרך

לעזור לו.

הוא מביט בי,

ואני מביטה בו...

ואני מרגישה, עמוק בבטן

שהוא לא מזהה אותי.

אני לא נעלבת.

אני פשוט לא רוצה שיסבול.

האיש הזה, אבא שלי...

את כל הטוב שבי,

קיבלתי ממנו.

לראות אותו סובל,

כשהוא נעשה, קליפה של עצמו

זה הכי נורא שיש.

אם היה כפתור,

שאפשר ללחוץ עליו,

כדי לגמור את הסבל שלו,

ואת מה שיבוא, בהמשך

הייתי לוחצת עליו, בלב שלם.

מעשה של בת אוהבת,

לאבא, שכבר לא יודע

מי היא...

ומי, הוא עצמו.