אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

לילימיי

עוצמה.
מהפנים אל החוץ...
ותמיד, בחזרה פנימה.

©
לפני 7 שנים. 18 באוקטובר 2017 בשעה 21:41

 

את מכירה גבר.

מתאהבת בו, מתחתנת איתו.

נשואה 10 שנים.

מתגרשת.

גרושה 10 שנים.

עוברת את כל התהליך...

של שינאה, הבנה, שימחה שאת כבר לא שם.

צולחת את כל החרא, שהוא מעביר אותך

כמו גדולה.

מצליחה לגדול ולצמוח מתוך זה.

 

יש אדם שמכיר אותך,

כמעט מחצית מהחיים שלך...

ועוד היד נטויה, עד הסוף

כי יש ילדים משותפים.

 

את מביטה מהצד,

על הבלאגנים שלו, עם נשים אחרות

ומחייכת, כשאת רואה

את הדפוס שחוזר על עצמו,

שוב ושוב.

ואת שמחה, שאת כבר לא שם.

צריך לדעת עם מי את מתחתנת,

אבל לגמרי צריך לדעת,

ממי להתגרש.

 

ואני, בלי להשתחצן

לגמרי שיחקתי אותה.

התגרשתי היטב (;

 

http://78.media.tumblr.com/3035d378223a0f7636c67b85d720d156/tumblr_owc1kkXPN81tq4i39o1_500.gif

 

 

 

שרה בשבילך​(נשלטת){Masterblas} - לא ברורה לי כוונתך ב: "התגרשתי היטב". כשאני ובעלי (לשעבר) עמדנו להתגרש אמר לנו הפסיכולוג של ביה"ס של ילדינו שאנחנו יכולים להתגרש מהזוגיות שלנו אולם לעולם תישאר ביננו הורות משותפת. כמה נכון. אנחנו שומרים על הורות משותפת טובה. וכן, גם אני מסתכלת על ההתנהלות שלו (במקרה שלי הקושי היה כלכלי) ורואה שאין חדש תחת השמש והוא ממשיך להתנהל באותה הדרך ממנה נסתי על נפשי. מסתכלת ומרוצה מהצעד שעשיתי. שמחה בשבילך שאת כבר לא שם ושאת בדרכך החדשה והמיטיבה איתך.
לפני 7 שנים
לילימיי​(שולטת) -
הכוונה היא, שמה שלא יהיה
הוא איתי לגמרי, בדאגה לילדים...
ועל כך אני שמחה.
כל השאר, כבר מאחורי (:
הכי חשוב, להיות מרוצות מהצעד שעשינו }{!
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י