לפני 6 שנים. 30 באוקטובר 2017 בשעה 21:13
בציפורניים משוחות ארגמן,
ושיער ארוך, משוחרר פרא
אני מתעוררת אל יום חדש.
לצערי, אני מתעוררת מוקדם
גם כשאני לא צריכה.
אולי זה השעון של הגוף.
אולי בכלל, זה השירון של הגוף.
כמו הציפורים, המתעוררות בשיר
בשעת זריחה, על העצים העצומים
מול החלון שלי.
אני מביטה, מקשיבה
נפעמת...
מהשירון הזה, של הטבע.
השירון, של הטבע בגוף.
עטופה בחושך, שהופך לאור
אני מרגישה את הבריזה הקרירה,
נוגעת בי, מלטפת אותי.
אני נותנת לה, לערסל אותי.
אני מחייכת.
כןן, גם עכשיו
טוב.
