לפני 6 שנים. 2 בינואר 2018 בשעה 23:45
אני לא מתה על סיכומים.
הרבה פעמים בחיים,
אנחנו מסכמים דברים,
ואחרי דקה וחצי, או שבוע וקצת
אפשר לזרוק את הסיכום לפח.
כי החיים, הם דינמיים...
והם מישתנים, כל הזמן.
עברו עלי שנים, בהן
פעלתי על אוטומט.
זה היה הכרחי.
זה היה הישרדותי.
אני כבר לא במקום הזה,
כמעט בכלל.
כמעט, כי לפעמים
אני מרגישה את האוטומט מופיע...
ואז, אני בודקת.
האם הוא הכרחי לי כעת?
האם לא אסתדר בלעדיו?
להבדיל מבעבר, בו לא ממש יכולתי לבדוק
אני כעת, מברכת על היכולת.
מברכת על הכוח הזה בתוכי,
שמאפשר לי בכלל לבדוק,
מה קורה איתי.
אז מה קורה איתי?
וואלה, הרוב טוב.
את מה שלא,
בהחלט אנסה לשפר.
