טוב לחזור הבייתה!
שבתות זה תמיד היה הזמן שלי לתת לאמא... בסופו של דבר, עזבתי את הבית בגיל 16 (לא ברחתי! עזבתי בידיעה שלמה כשההרוים יודעים שאני חיה וקיימת...) אבל הבטחתי לאמא, כל עוד אני בארץ, שבתות וחגים שייכים לה, מה שאומר ששבת בצהריים אני אצלה וכמובן ארוחות חג ומועדים לשמחה (ימי הולדת, נישואים וכו')...
אבל באמת, באמת שאין לי כוח יותר... אני עכשיו בתקופות עמוסות מבחינת תעסוקה, חדר כושר, לימודים ונשלטים... הרבה זמן אין לי, ומה שכן יש אני מנצלת לרגיעות ולתחביבים... הספר עדיין תקוע בשלביו הראשוניים (האמת כתבתי כבר בערך 150 עמ'... אבל אותו דבר..) השרטוטים האחרונים בבלוק הם מלפני כמעט שלושה חודשים (!!!) וההפקה האחרונה שלי הייתה ביולי!!!
מן הסתם אני לא הכי מעורה במה שקורה אצל שאר חברי המשפחה למרות שאני מתעדכנת טלפונית, מיילית ו(איך לא)דרך פייסבוק או המסנג'ר (אם הוא מחליט לתפעל את עצמו)... אז לא, לא ידעתי שאחותי קודמה (מזל"ט) ושאחי קיבל מלגה או שאמא שלי מצאה עוד ענף לעץ המשפחתי ועוד ועוד... מצד שני... גם הם לא ממש יודעים מי מו ומה קורה איתי... אבל שלא כמו ההרגשה שלי יש... אני כן שואלת ומתעניינת...
אני לא כופה את עצמי על מי שלא מעוניין בחברתי, לא רוצה, לא צריך... לא חסרים מי שמתחננים לדקת שיחה ממני (ואפילו פחות), אז בשביל מה, בשביל מה למען אהבת החיים אתם מבקשים ממני לבוא, לשמוע חפירות על מה שלא מעניין אותי או שאני לא מבינה או רוצה להבין בו ואז עושים לי פרצופים על זה שאני שותקת.... בשביל מה למען החיים, אחרי שכולכם מכירים אותי ואת התגובות שלי ויודעים שאני מי שאני, אתם אומרים לי "את ממש לא חייבת להתנהג ככה"... לא, אני לא חייבת כלום אבל ככה אני וככה נוח לי... לא מתאים לכם... אל תזמינו אותי. האוכל שלי טעים לא פחות (לפעמים אפילו יותר) ואני לא גוועת ברעב. אני בריאה וחיה טוב. אז במקום להזמין אותי ואז לעשות לי לא כיף כשאני באה... או שלא תזמינו אותי ואני אוכל לעשות דברים שמועילים לי בזמן הזה, או שסבבה, אני יבוא בכיף... אבל תניחו לי בשקט!!
תניחו לי להיות מי שאני בלי לנסות לשנות את זה בכוח... כבר ניסיתם.. עובדה שזה לא הולך. עובדה שאני עדיין אני. עובדה שאני לא כופה את עצמי את המחשבות או את הרצונות שלי עליכם... אז למה לא להחזיר באותה מטבע? סתם "כי שווה לנסות"??
עכשיו סתם חבל. אמא בבאסה כי הי חושבת שזה בגלל משהו שהיא עשתה (פולנייה... מה לעשות...) אחותי בטוחה שכמובן משהו איתי לא בסדר (מה שנכון במובנים מסויימים אבל רק בגלל שאני "סוטה מהנורמה" שלה) ואחי בטוח ששוב יש כאן "ריב בנות" בין שתי אחיותיו ולא מבין על מה המהומה...
די! די! די!
תניחו לי!
לפני 15 שנים. 21 בדצמבר 2008 בשעה 21:00