תמיכה

אמא יקרה שלי!!!
החליטה לתת לי טרמפ למכינה של האוניברסיטה.
כמובן, היום יום שני- האפיפיור (של ההיטלר יוגנט-לשעבר כמובן) מגיע ועוד ברדיו אומרים "אל תיסעו לירושלים"... עכשיו, כמובן שכבר מהבוקר חוסמים לאט לאט את רוב כבישי העיר... אחד הכבישים הללו הוא הכביש שנכנס לשטח האוניברסיטה בהר-הצופים.
"אמא, הכביש חסום אי אפשר להיכנס"
"לא, אל תדאגי יש כניסה נוספת אחרי המנהרה"
אם אמא אומרת אמא יודעת, נכון? ברור שנכון...בדרך כלל...
נכנסנו למנהרה וכשיצאנו ממנה זה כבר נראה לי כמו הכביש למעלה אדומים ולא חלק מהאיזור שבו אנו אמורות להימצא...
"אמממ אמא... נראה לי שאנחנו על הכביש למעלה אדומים..."
"שטויות... נכון זה לא איך שאני זוכרת את היציאה מהמנהרה אבל אין לך מה לדאוג"
אם אמא אומרת אמא יודעת נכון?
ראינו שלט למעלה אדומים אז אמא אומרת לי בשיא הרוגע "נו טוב, לא נורא תיכף יהיה איפה לעשות פרסה"
"אמממ אמא... לא יהיה איפה לעשות פרסה עד למעלה אדומים..."
"אל תדאגי (שם חיבה)"
"אמא! את בכלל לקחת עכשיו את הנתיב לים המלח!"
"מה באמת? טוב נו, בדרך לים-המלח בטוח יהיה איפה לעשות פרסה"
אם אמא אומרת אמא יודעת, נכון?
צדקה. מצאנו פרסה ליד מ.ק (מספר שאני לא זוכרת) ישי... וחזרנו... רק כדי לגלות שאנחנו אחד הרכבים אחרונים שיורשו לעבור במחסום לכיוון ירושלים... חוסמים את הכביש הזה...

מסקנה- אמא לא תמיד יודעת!
..לפחות ראיתי קצת נוף...