תמיכה

כבר כמה ימים שאני שואלת את עצמי את השאלה... להתקשר או לא להתקשר....
הרופא היקר והחביב שלי (כשהוא לא צועק עלי)... מממ איך אני אגיש את זה... מפחיד אותי כמעט כמו החיות האלה... עם הרגליים... לא משנה...
כבר כמה שבועות שאני חווה התקפים חמורים יחסית של צניחת סוכר... בדרך כלל כשהסוכר צונח אני שותה משהו מתוק ואוכלת משהו עם פחמימות... נחה איזה עשר דקות והופ, חוזרת לעצמי...
משום מה כבר כמה שבועות, שאני יכולה לטחון אוכל (כולל ממתקים!) בלי לתת על זה כמעט ובכלל אינסולין (לא מדברת על הבאזלי...) ו..אין! כלום! הסוכר ממשיך לרדת!
עכשיו זה לא שאני עושה יותר כושר מבדרך כלל (אני אפילו מתביישת ביני לבין עצמי שעוד לא חידשתי את המוני לחדר כושר...(וזה רק כי אני לא מוצאת חדר כושר שאני אוהבת שקרוב לי לבית... יחסית)) או משהו שכזה... אבל לא עוזר! הסוכר ממשיך לצנוח... כל הזמן!
אהההה!!!!
אם זה ימשיך ככה ביום ראשון אני אצטרך להתקשר לדובי (כינוי לרופא.. ולא לא אני המצאתי אותו!!!)... ואני לא רוצהההההה!!!
אולי נצליח לכשנע את הבעל להתקשר במקומי?... לא... הוא יותר בעד מה שדובי אומר מאשר בעדי... משהו בזה גם לא נראה לי הכי תקין...
מחזיקה לעצמי אצבעות שהצניחות יפסיקו, ועכשיו! למה- אחת, אני יודעת שגם אמא שלי תיכנס לתמונה ואז בכלל לא יהיה לי טוב....