שיעור 5.
היום למדנו על מועדונים. מועדונים של בדסמ מכילים מרכיב חשוב ביותר. עשן של סיגריות. בגלל כמות העשן, לא ניתן לזהות את האנשים במועדון. כל מה שמצליחים לראות זה משהו שחור-מטושטש (כולם לבושים בשחור) ואין דרך להבדיל בין שחור-מטושטש עם עקבים לבין שחור-מטושטש עם מחשוף.
כדי לבלבל אותך אף יותר, כל פעם יש איזשהו נושא שעבורו צריך להתלבש בהתאם. הלבוש המיוחד הוא רק לצורך הכניסה (מעין סיסמא שידעו שאתה "משלנו"). לאחר שנכנסת, הלבוש לא משנה כי במילא אתה מטושטש מהעשן.
כדי לדעת להבדיל בין האנשים במועדון, למדנו היום על זיהוי אנשים באמצעות חוזק הסירחון. למדנו את ההבדלים בין הריחות של מרלבורו לייט, ווינסטון, קאמל, קנט, טיים, ועוד, ומי מעשן כל סוג. אני עם הזכרון הנורא שלי, נראה לי שאפגוש מישהו שחור-מטושטש ואגיד "אה, אני זוכר אותך, אתה מה-שמו שמעשן ווינסטון ומרלבורו בו זמנית"...
הדבר השני החשוב במועדון זה הרעש. בהתחלה חשבתי שמדובר בזה שאנשים מדברים ומרעישים, אבל זאת שישבה לידי (משתגלת) הסבירה לי שמדובר במוסיקה בפול ווליום. משהו על זה שהדי. ג'יי. כבר חרש לחלוטין עקב השנים שפוצץ לכולם את האוזניים, והוא כבר לא שומע את המוסיקה, ולכן הוא בוחר בווליום כל כך גבוה שאף אחד לא יוכל לשמוע את חברו...
למדתי שבמועדון יש עוד דברים שוליים כמו אלכוהול, ריקודים, סשנים ומפגשים עם החברים, אבל הסשן העיקרי הוא העינוי של כולם ע"י העשן והווליום. מעין בדסמ ציבורי. אם תוציא את העשן והרעש מהמועדון - זה לא יהיה מועדון בדסמ "אמיתי".
ואם מפריע לך העישון והרעש, תוכל לצאת החוצה. לא קרוב למועדון כי שם עדיין מעשנים, אבל במרחק של קילומטר ומעלה כבר לא תחוש בריח מהמועדון. בעצם, כן תחוש, כי הריח נדבק לך לשיער ולבגדים.
לפני 16 שנים. 22 בנובמבר 2008 בשעה 13:09
